שלום חברים,
רבות העליתי פוסטים בעבר על אהובי - אהוב ליבי האחד והיחיד
הבחור שאהבתי וכורח המציאות דברים לא הסתדרו ונפרדנו.

מאז, הרבה מים עברו בנהר ובאמת כבר התגברתי עליו, עברתי את שלב האבל, הכאב , הדאגה או האכפתיות.
היה עבר ונגמר. כל אחד יצא כבר עם אחרים ושנינו התנתקנו לגמרי.

העניין הוא שמאז, אני מחפשת מישהו שירגיש לי לא כמו אלא לפחות קרוב לתחושות הנפלאות שהיו לי ולא מגיעה לזה.

מחפשת את הכימיה, ההבנה, תחושת האנרגיות החיוביות, הרצון הזה וההתרגשות למפגש שני ושלישי, ההתלהבות, משהו...... באמת דרישות שהן לגיטימיות לגמרי ואין, כלום - נדה.
מרגישה ריקה, אף אחד כבר לא עושה לי את זה
ובאמת שאין לי טענה לאף אחד מהגברים. כולם אחד אחד איכותיים ומקסימים אך איך שהוא אני תמיד מרגישה אותו דבר
תמיד מוצאת סיבה למה לא. למה אי אפשר להמשיך. למה אסור לי להשלות אותו - את הגבר
שחייבת לספר לו מה הסיבה. - לא מתאים!!

האמינו לי חבריי, ניסיתי וניסיתי, בחיי שלא פסלתי מההתחלה. באמת רציתי לתת הזדמנות, רציתי שילך, רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת למצוא שוב אהבת אמת.
אולי מרוב שניסיתי - נכשלתי? גם יכול להיות.
יכולה לומר לכם שהתחושה הייתה נוראית.
שוב ושוב חוזרת הביתה בתחושה של כישלון, נכשלתי שוב בבחירה שלי.

וזה הביא אותי להחלטה שכנראה נועדתי להישאר לבד
שכנראה אינני בנויה יותר למערכת יחסים - יתכן ואיבדתי את זה.
יתכן ורגשית אחרי שנפגעתי כל כך מהמערכת הקודמת אני עדיין לא מוכנה נפשית לפנות מקום בחדרי ליבי למישהו אחר.

חברותיי טוענות שזו טעות איומה ושאני חייבת להמשיך להיפגש ולצאת עם גברים עד שיימצא האחד.
לטענתן, פסלתי את כולם כי עדיין לא פגשתי אותו. את "האחד".
ואני באמת תוהה חברים:
. האם באמת לא פגשתי את האחד?
האם אני בכלל מסוגלת להתאהב שוב במישהו ? או שזה כמו לחפש מחט בערמה של שחת?
כבר אין לי מושג

כשאני יושבת עם עצמי ושואלת את השאלות הנ'ל התשובה היחידה שעולה למחשבתי
שכנראה נועדתי להישאר לבד.
שאלוהים אהב אותי וזכיתי למצוא אהבת אמת, אהבה נפלאה ויש כאלה שאפילו לזה לא זוכים
ואני , אני זכיתי ונהניתי ודי.... זה נגמר. כמו כל דבר טוב.

הרי אני מספיק חכמה כדי לדעת שאי אפשר להשוות בין גבר לגבר
הרי יודעת אני שלא אוכל למצוא מישהו "כמו האיש ההוא"
ומצד שני, כל כך לא מתאים לי להרים ידיים
לא מתאים לי להתייאש
וממש לא מתאים לי לומר זהו - כנראה שנועדתי להישאר לבד.

כימייה, הבנה, יושר, אכפתיות, רגישות, נתינה, אהבת חינם, אהבה בעיניים... בספרים?!
במציאות - לא קיים יותר?!
האם הלבד הוא באמת מבחירה או כורח המציאות?

מה אתם אומרים??

חמדה

צפיות: 646

הגב לזה

תגובות לדיון זה

חמדה,
כפי שהבנתי מדברייך, להשאר לבד זו לא אופציה טובה, לא עבורך ולא עבור מרבית האנשים הנורמטיבים.
לפעמים צריך משהו קטן , כדי להבין משהו גדול!
להתעורר מחלום , מאשליה , מפנטזיה בלי ליפול מצוק.
התעוררות היא לא מכאוב, התעוררות היא התחלה חדשה , אמת חדשה, תובנות ......החלום הוא מדהים אבל ההתעוררות יותר!

שיהיה בהצלחה!!!

מקסים רינה,
הרבה פעמים הייתי בארץ החלומות.
אוהבת לחלום ולפנטז אך תמיד מתעוררת כי מה לעשות המציאות חזקה מאיתנו
וכשמגדלים שלושה ילדים קצת קשה להישאר בחלום עם כל הכייף שבדבר.
התחלה חדשה ותובנות חדשות תמיד טוב
אמת - תמיד הייתה ותמיד תהיה
רק אמת.

תודה על דברייך.

חמדה

האמת יוסי,
אני צריכה מילון כדי להבין באמת מה כתבת.

חמדה

חמדה יקרה,
אנחנו לא מכירות, ואני מבקרת כאן לעיתים רחוקות אבל הפוסט שלך משך את עיני ואני מגיבה לו.
אף אחד לא יכול לדעת אם נישאר לבד או נמצא זוגיות טובה. נשים איכותיות יש רבות ואפילו רבות מאד כך גם גברים ובכל זאת חלק מהם נשארים לבד אם מבחירה ואם מחוסר מזל או ייאוש מתהליך החיפוש.
מנסיוני האישי שיש בו רקורד של אהבה גדולה בתוך קשר חם אוהב מכיל רגיש וחיבור כמעט מושלם...שנגמר... למדתי שאין דבר כזה שלמות ולא צריך לחפש אותה. אני זרמתי עם מה שהרגשתי בתוך תוכי עמוק פנימה ואחרי נסיונות לחפש משהו שיהיה דומה למה שהרגשתי באהבה ההיא הבנתי שאני חוטאת לעצמי ולגברים שהכרתי. לכן, לקחתי פסק זמן לניקוי וזיכוך. זה הביא אותי לניתוק כמעט מוחלט מהסביבה למעט חברה או שתיים מאד קרובות ומשפחה קרובה ביותר. לא יצאתי לדייטים ולא לארועים חברתיים הדבר היחיד שעשיתי היה ללכת לעבודה ובסוף גם שם לקחתי חופשה של כמעט חודש (טוב פסח היה באמצע אז זו לא חוכמה) והייתי נטו עם עצמי בחיבור מלא. בגדול אני מאד מודעת לעצמי ולרצונות שלי ובתקופה הזו הכל קיבלת פרופורציות...גם הרצונות שלי והחלומות. תקופת הניקוי נגמרה ואני יודעת שגם אם אהובי הקודם יבוא ויצעי את עצמו אני לא אקבל אותו כי אני לגמרי מבינה עכשיו שבמקרה הזה מה שנגמר היה צריך להיגמר וטוב שנגמר. והבשורה הטובה היא שאחרי הניקוי הזה הבנתי שאני רוצה קשר אבל לא כרגע ונהניתי מכל רגע שלי עם עצמי. לאחר תקופה של סריגה קריאה וכד' הרגשתי שזהו הגיע הזמן לחזור לעיניינים אבל עם ציפיות מאוזנות יותר ומציאותיות יותר. ואז לא חיפשתי אהבה ממבט ראשון אלא מישהו שיהיה לי נחמד לפגוש שוב שנאהב דברים דומים שנהנה מאותם דברים ושלא יהיה אינטנסיבי מדי בהתחלה. משהו שייבנה אבן על אבן קשר טוב נבנה לאט. היום הכל נראה טוב יותר ומקווה שימשיך כך. הקשר שנגמר שהיה רווי רגשות, התחיל בוואו גדול וברצון להיות כל רגע פנוי ביחד ולחוות עוד ועוד חוויות משותפות. היום אני מבינה שזה כבר לא מתאים לי. והקשר שאני נמצאת בו היום מאוזן ונותן לי מקום שפוי בטוח רגוע אני מרגישה שהרצונות שלי מקבלים מקום מרכזי בקשר אני יודעת שרואים אותי מקשיבים לי ומתחשבים בי וכמובן שזה מביא אותי להחזיר באותה מטבע ואף יותר מזה. וכך שנינו מרוויחים זה נותן ביטחון לאהוב לכבד ולסמוך ולקום בבוקר עם חיוך. אלה הדברים החשובים בעיני. אבל שוב לאט לאט... הדברים ניבנים. קחי את הזמן שלך תני לנפשך מנוחה העולם הזה מתיש ואינטנסיבי וטוב להתנתק ממנו. תני צ'אנס לגבר נחמד שאת פוגשת במיוחד אם את מבינה שהוא מעוניין באמת ולא רק מצפה לקשר שיטחי והנאות ריגעיות....לצערנו יש גם כאלה הרבה. והכי חשוב תנסי לאזן את הציפיות שלך מהגבר שאת פוגשת תזכרי שגם אנחנו לא תמיד נהנות מזה שמצפים מאיתנו להיות מושלמות ולספק את הצד השני בכל החלומות שלו.
שיהיה בהצלחה לך ולכולנו.
שבת שלום

מירב המקסימה,
אהבתי כל מילה ומילה שלך.
אני חושבת שאני בדיוק בשלב הזה.

לא מעוניינת בבילויים, לא ביציאות, לא מוצאת בזה עניין או הנאה
כפי שאמרתי, חברותיי הטובות (שרוצות באמת בטובתי) חושבות אחרת ומכאן באה הדילמה
הן אומרות לי שלא טוב הלבד ושאני חייבת לצאת ולהכיר אנשים עד שימצא האחד
ולא טוב לי עם זה.
גם אם אני יוצאת אתן אחת ל.... אני עושה זאת רק בכדי להראות להן שאני באמת בסדר
והכול טוב איתי ושפשוט יפסיקו לדאוג.
בתחל'ס, באמת שטוב לי הלבד
מטבעי, אני מאוד מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה
אם נועדתי להיות עם בן זוג אני מאמינה בלב שלם שאפגוש אותו מתי שהוא
בדרך לא דרך הוא יגיע אלי או אני אליו.

תודה רבה על התייחסותך הכנה ודברייך הנפלאים,

חמדה

היי שוב,
עצתי לך, אל תתני לחברותייך לנתב את צעדייך או לבלבל את דרכך. הכוונות הטובות לא רלוונטיות וגם לא הרצונות של אף אחד. אני כל כך מבינה את זה שאת יוצאת ולא תמיד נהנית. אני הרגשתי שהיציאות הפכו לעול.
הסברתי לחברות שלי שאני חייבת לעבור את השלב הזה עד תום בקצב שלי בלי הפרעות. זו הפכה להיות בדיחה, הן טענו שאני בתקופת "הסתר פנים" כמו במקרא. גם שיחות הטלפון שלי איתן התמעטו והן ממש התחברו לזה בסוף. הכל עבר כמובן וחזרנו להיות באותו קשר שהיינו קודם. הן חברות טובות ולכן אף אחת לא נפגעה. מאחר ואני לא אוספת חברות וחברים אז מדובר בשתיים שלוש חברות בסה"כ.
אני מציעה לך לא לדאוג להראות להן שהכל בסדר איתך. כי לא הכל בסדר, הרי זה תהליך רציני ויש בו קושי אבל הן לא יכולות לפתור את זה בשבילך, זה שלך בלבד. הן יכולות להיות קשובות כאשר תרצי בכך אם בכלל.
הכל יהיה בסדר כי לא יכול להיות אחרת !!!
מירב

שוב חוזרת ואומרת
מסכימה עם כל מילה ומילה.
את באמת מדהימה.
תודה רבה לך,

חמדה

מאוד מעריך שחשפת בפנינו רגשות שהרבה פעמים אנחנו שומרים רק לעצמנו או לחברים מאוד קרובים.

תודה דן,
יש כאן חברים מדהימים שעונים מתוך איכפתיות ואהבה ואישית, ממליצה לעשות זאת.
מאוד עוזר.
שבת שלום,

חמדה

הגב לדיון

RSS

© 2018   Created by הלב.   נוצר על ידי

אודות  |  דווח על בעיה  |  Terms of Service